זה שנים שאני שומעת שהאוכל שלנו, של האשכנזים, הוא תפל וחיוור, שאין לו לא טעם ולא ריח, שהתבלינים היחידים שאנחנו מכירים הם: מלח, פלפל ו…סוכר ושאנחנו מוסיפים לכל מנה, לא משנה מה היא, מנות גדושות של סוכר.
למרות שאהבתי מאוד את האוכל של אימא וסבתא: המנות תמיד היו יפות ואסתטיות, הן הגיעו במגוון טעמים (מתוק, מלוח וחמוץ) והן היו מאוד טעימות, הסתובבתי במשך שנים עם תחושות מאוד קשות בכל מה שנוגע למטבח האשכנזי. מעולם לא הזכרתי את הריזוטו הנפלא של אימא או המאפים שהיא נהגה להכין, לא שיבחתי בקרב חבריי אף פעם את השניצל הוינאי המשובח של סבתא, החרשתי את העוגות המדהימות של דודה רות וחמקתי בעדינות מכל שיחה קולינרית שהתרחשה באזור שלי.
בגיל 22 הגיעה השעה לנסיעה הראשונה שלי לחו"ל, והמשפחה בחרה לטוס יחדיו לטורקיה. טורקיה מדינה יפיפייה, משופעת במים, הרים ונופים עוצרי נשימה. אך בנוסף, טורקיה היא חממה קולינרית של מעדנים ומאכלים נפלאים. אין זה פלא, אפוא, ששם גיליתי שלא רק האשכנזים "דוחפים" סוכר לכל דבר.
מכירים טחינה? אם אתם ישראלים אמתיים אז כנראה שהתשובה שלכם היא: "כן!". ובכן, בעוד אנחנו הישראלים אוכלים את הטחינה שלנו עם תיבל מלוח, הטורקים דווקא ממתיקים את הטחינה שלהם. מוזר, לא? מה הטורקים התאשכנזו? מה פתאום סוכר עם טחינה? איך זה בדיוק משתלב בלאפה? או בפיתה? על שווארמה? על חצילים?
אז זהו, שהטחינה בטורקיה לא חייבת להגיע בתוך פיתה או לצד מנת בשר, לטחינה יש מעמד עצמאי בטורקיה והיא יכולה לבוא בכל תיבול, לצד שפע של מנות וגם כמנה אוטונומית לחלוטין.
רק בגיל 22 התחלתי לראות עולם ולפתע נפתח בפניי עולם קולינרי חדש. הסתבר לי מהר מאוד שלא רק אנחנו האשכנזים נוטים להמתיק מנות, גם הטורקים (בטחינה), המרוקנים (הרבה סומק באוכל לרבות בבשר ובתפוחי אדמה), גם העירקים, גם המצרים, גם האיטלקים (מוסיפים סוכר לרוטב העגבניות בפסטה לשבור את החמיצות של רכז העגבניות, למשל) ובעצם בכל העולם סוכר הוא מהתבלינים האלו שכולם משתמשים בהם, ולא רק האשכנזים "החיוורים האלו".
מרגע שהבנתי את זה התחלתי לבשל יותר, לאפות יותר, ללמוד יותר על המטבח ועל הכנת אוכל, אבל בעיקר הפסקתי להתבייש במוצא שלי ובמאכלים המסורתיים שלנו. פתחתי את הראש ונפתחתי למטבחים מכל העולם ועד היום אני לא מפסיקה לנסות דברים חדשים ולהתנסות בשילובים בלתי שגרתיים של טעמים. את החיבור הנפלא הזה שבין מתוק לטחינה אמנם איתרתי בטורקיה, אבל את המתכון לעוגיות טחינה (שמיד תקבלו אותו במלואו) מצאתי דווקא כאן אצלנו בישראל, בבלוג "טבעוניות נהנות יותר" של אורי שביט.
ולמרות שעבור ישראלים רבים טחינה ומתוק זה שילוב מוזר, עבור ישראלים רבים אחרים מדובר באחד הקינוחים הנפלאים, הבריאים והפשוטים ביותר להכנה. אז אם יש לכם ראש פתוח, חצי שעה פנויה ואתם מתים למשהו מתוק, מנחם אך עם זאת לא משמין (אם אוכלים במידה, כן?) המתכון הבא לעוגיות טחינה – הוא בדיוק מה שאתם צריכים עכשיו.
מתכון לעוגיות טחינה/ אורי שביט
מתכון מאוד פשוט להכנה והוא מתאים לכ-22 עוגיות.
המצרכים:
חצי כוס סירופ מייפל
חצי כוס טחינה גולמית מלאה
חצי כוס חמאת בוטנים – רצוי טבעית, ללא מלח וסוכר
2.5 כוסות קמח תופח
שני שליש כוס שמן קוקוס – מומס
רבע כפית מלח
תוספות לבחירה: חמוציות, שיבולת שועל, שוקולד צ'יפס.
אופן ההכנה:
- חממו מראש את התנור לכ-170 מעלות.
- בתוך קערה בקוטר גדול טרפו את חמאת הבוטנים, הטחינה, המייפל ושמן הקוקוס. ערבבו עד שמתקבלת תערובת חלקה ואחידה.
- בתוך קערה אחרת – ערבבו היטב קמח ומלח.
- הוסיפו לאט לאט תוך כדי ערבוב את תערובת הקמח והמלח לתערובת שהכנו קודם, עד אשר מקבלים בצק חלק ורך למגע.
- בחרו את התוספות שלכם: חמוציות, שיבולת שועל או שוקולד צ'יפס, תוכלו גם לשים את כל התוספות, רק תחלקו את הבצק למספר התוספות שאתם רוצים.
- צרו מהבצק עם התוספות עיגולים שטוחים והניחו אותם על גבי תבנית שריפדתם מראש בנייר אפייה.
- אפו את העוגיות למשך כ-6 דקות או עד אשר אתם רואים ששולי העוגיות זהובים ומרכזן – רך ונימוח.
- כשהן מוכנות הוציאו את עוגיות הטחינה מהתנור והניחו להן להצטנן – חשוב לתת להן זמן להתקרר כי רק אז המרקם שלהן מתגבש היטב.
זהו, הגישו ואכלו בתאבון!
להגיב