המאמר שלפנינו יעסוק בנושא מרכזי שמעסיק אנשים רבים – מה הם המאפיינים של מערכת יחסים בריאה לעומת מערכת יחסים שמתקיימת בה תלות והתמכרות.
כבני אדם, אנו נעים תמיד באופן מודע או לא מודע בין שני קטבים: הצורך בביטחון, ביציבות ובמסגרת תומכת ומצד שני, הצורך לפרוץ את הגבולות הקיימים, לחוות חוויות חדשות, לצאת את גבול המוכר והידוע. בחיים האישיים, הקונפליקט הזה בא לידי ביטוי בתנועה מתמדת בין הצורך בקשר אוהב, חם ותומך ובין הצורך בחופש נטול גבולות ובהרפתקאות חדשות. עם ההתבגרות, האדם לומד לתווך בין שתי נקודות הקיצון הללו וליצור אינטגרציה בריאה ביניהן. אבל מה קורה כשאנחנו לא מצליחים לגשר בין שני הצרכים הכל כך מהותיים שלנו?
הצורך האנושי בביטחון: כמה טוב שבאת הביתה
מאת דפנה שם טוב
כולנו רוצים לחוש נאהבים, לחוות אינטימיות ולהיות חלק ממערכת יחסים טובה ותומכת. הישרדותו של האדם תלויה ביכולתו להיקשר לאחרים, לפתח אהבה ואינטימיות, להראות אחריות חברתית, כבוד והבנה לזולת. פרום (תאריך וסימוכין) התייחס לשלושה צרכים מרכזיים של האדם: (1) הצורך להיות חלק מקבוצה, כמו השכונה, תחום תוכן מסוים, מקום העבודה, (2) הצורך להשתייך ולהיות חלק ממסורת משותפת כמו המשפחה, הדת או הלאום ו-(3) הצורך במסגרת המבוססת על תפיסת עולם יציבה ועקבית המאפשרת לאדם לפרש את המציאות בצורה קוהרנטית ויציבה. על מנת לבסס צרכים אלו, האדם משתייך לקהילה מסוימת המעניקה לו את המשקפיים התפיסתיים והערכיים.
הצורך בחידושים: כי אין מחיר לחופש
מצדו הנגדי של הספקטרום, קיימים בכל אדם שלושה צרכים הקוראים לו לפרוץ את גבולות המוכר והידוע, להתנסות בחוויות חדשות ולרענן את הקיים והידוע. כמה פעמים חשבתם לעצמכם: "אני חייב לעשות שינוי", או: "אני צריכה עבודה חדשה", או למשל: "אני יודעת שאני יכולה יותר מזה!".
הצורך בחריגה מהסטטוס קוו חולק על ידי פרום לשלושה רבדים: (1) הצורך של האדם להתעלות מעל המוכר והידוע ולהפוך להיות אדם יצירתי, כמו למשל הצורך לקחת יזמה חדשה בעבודה, הרצון לבשל, ליצור שינוי חברתי, להוביל שינוי בקהילה, במשפחה או בין החברים (2) הצורך ביצירת זהות עצמית אינדבידואלית ונפרדת מהכלל על ידי הגדרה של ייחודיות האני, בין אם בהגדרת אורח חיים ייחודי, אימוץ דעות פוליטיות עצמאיות ובידול מקבוצת ההשתייכות ו-(3), הצורך בחידושים בתוך המסגרת הקיימת כמו למשל יציאה לטיול בחו"ל, פיתוח תחום עניין חדש ועוד.
הסיפור של כולנו
כל אחד מאיתנו נע על הציר בין שני קטבים אלו במשך כל חיינו בתחומים שונים ומגוונים: כך למשל, כולנו כמהים לקשר אוהב ומערכת משפחתית יציבה ומצד שני אנחנו גם נהנים לקחת חופש מהילדים, לשבור שגרה, ליהנות מהלבד שלנו מדי פעם ומזמן איכות עם חברים. כולנו רוצים הכנסה קבועה וביטחון כלכלי שיאפשר לנו לחיות ברמת החיים שאנחנו חולמים עליה, ובה במידה אנחנו רוצים להתקדם במקום העבודה, לשנות ולגוון את מהות התפקיד שלנו, להגיע להישגים חדשים וליצור עניין וגיוון. אנחנו מעדיפים לגור בבית אחד, אבל משנים בתוכו דברים אחת לתקופה, אנחנו מפתחים תחביבים ומתחזקים אותם, אבל ממשיכים להתקדם בהם ולהכניס בהם גיוונים.
אנשים שונים מתאפיינים במינונים שונים בין הקטבים הללו בכל תחום מתחומי החיים. חלקנו מגדירים את עצמנו כסטוציונרים אבל חוזרים אל אותם אנשים, אחרים נודדים מיישוב ליישוב אבל שומרים על אהבתם לעיר הגדולה, יש מי שמעדיף קשרים ארוכי טווח אבל צריך את החופש שלו בתוך הזוגיות – הצורך בביטחון ויציבות והצורך בחופש ובשבירת שגרה קיימים בכל תחומי חיינו.
למרות שכל אדם ניחן במינונים שונים של כל אחד מהצרכים הללו, כולנו מתמודדים אתם בדרכים שונות, דואגים לתת מענה בכל פעם שצורך בחופש או ביציבות מתעורר. כך למשל, ודאי חשבתם לעצמכם שאתם עייפים מנסיעות וצריכים קצת מנוחה… או אולי חשבתם לרענן את השגרה בנסיעה משפחתית לחו"ל, אפילו יציאה למועדון במקום להישאר עוד ערב אחד בבית מבטאת את הצורך בחידוש וחדשנות עבור אחד, בעוד שעבור האחר, דווקא ההישארות בבית מייצגת את הצורך במשהו חדש אחרי שנים של יציאה למועדונים.
נקודת הקיצון של הצורך בחופש מביאה אתה היעדר מגבלות ואילוצים, אבל גם הרבה בדידות. נקודת הקיצון המנוגדת לה כוללת אינטראקציה עם הסביבה אבל גם תלות באחר וויתור על חופש מוחלט. שני הצרכים הללו מהווים חלק מהותי באישיותנו כך שלא משנה במה אנחנו עוסקים כרגע בחיים, מי הם הפרטנרים שלנו, מה הן השאיפות שלנו ומה מטריד אותנו ביום- יום, כולנו נעים ללא הרף בין הצורך בביטחון, יציבות, שייכות ושורשים מחד ובין הצורך בחופש, התחדשות ויציאה מהגבולות המוכרים מאידך.
ואיך כל זה קשור לאהבה?
אהבה בוגרת מבטאת את היכולת לאהוב אדם אחר, להיות מסוגל להיות פגיע בו, תלותי בו ולהיקשר אליו – מבלי לטשטש את הזהות העצמית של ה"אני" בתוך ה"אנחנו" ותוך שמירת כבוד לצרכים ולחופש של האדם האחר. מצבים בהם האיזון הזה לא מושג אנחנו יכולים לראות במערכות יחסים בהם זוגות חוזרים ונפרדים במשך שנים, ללא יכולת לגשר על הפערים, מערכות יחסים בהן צד אחד מבטל את עצמו מול הצד האחר, כוחניות ושליטה בקשר, ריצוי והתרפסות – כל אלו מבטאים צורת התקשרות בה לא קיים איזון בין הצורך בחופש מחד ובין הצורך בביטחון מאידך.
חוסר איזון זה יכול לבוא לידי ביטוי גם בחיים המקצועיים: כולנו מכירים את ה"שתלטן" בעבודה ואת זה ש"לא שומעים אותו". אינטגרציה בריאה במקום עבודה באה לידי ביטוי ביכולת של כל עובד לחוש שהוא בעל ערך מצד אחד ומשתף פעולה עם הכלל מצד שני. במצבים פחות בריאים קיים מתח במקום העבודה, הנובע ממאבקי שליטה או תחושות בדידות.
כל עוד הדגש הוא על "מה אני מקבל מהקשר/ עבודה" ולא: "מה אני נותן", האהבה היא אהבה ילדית ובעלת נטייה להתמכרות. דוגמה לאהבה ילדית כזו היא מצב בו אדם מוכן לוותר על האישיות שלו, על התחביבים שלו ועל מי שהוא למען זוגיות וביטחון, ולו כדי להמשיך ולקבל את האהבה מהצד השני. הצד השני של המתרס בא לידי ביטוי בהיעדר יכולת לשאת כל פשרה שהיא במערכת יחסים מתוך פחד להקריב את ה"אני" לטובת האנחנו. שני הצדדים יכולים לקבל רציונל סביר אבל כשמסתכלים פנימה, מבינים כי המניעים מבוססים על צרכים ילדיים שלא הושלמו.
הפתרון: לרקוד עם החיים
אנשים המוכנים לוותר על זהותם ועל מי שהם לטובת ה"ביחד" ובשל הפחד מהלבד והן אלו החוששים כל כך מאבדן הזהות שלהם עד שאינם מסתכנים באינטימיות רגשית, מתחזקים מערכת יחסים התמכרותית ולמעשה מבטאים את הקושי לנוע על אורך הציר בין שני צרכים כל כך מהותיים בחיינו. על מנת להצליח לנוע בין שני הקטבים בביטחון, נדרש תהליך התבגרות פנימי. תהליך זה יאפשר לנו לדלג בין הלבד לביחד, בין המוכר והידוע לחדש ולמרענן, ליצור אתגרים חדשים בחיינו מבלי לפרק את הקיים ולחזק את היסודות שבחיינו מבלי לשקוע תחת הכובד הפחד משינוי.
להגיב